הפרעה טורדנית כפייתית - מהי ואיך מטפלים בה?

הפרעה טורדנית כפייתית ניתנת לטיפול באמצעות טיפול פסיכולוגי או תרופתי.
בין הסוגים השונים של הפרעות חרדה נמצאת גם הפרעה טורדנית כפייתית. שילוב של טיפול התנהגותי- קוגניטיבי יחד עם טיפול תרופתי יעיל במיוחד בהתמודדות עם ההפרעה.
מאת: פרופסור פנחס דנון

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (הפרעה טורדנית כפייתית) היא סוג של הפרעת חרדה. היא מאופיינת ע"י דפוס של מחשבות טורדניות (אובססיביות) והתנהגויות כפייתיות (קומפולסיביות) חוזרות, הגורמות למצוקה רבה, צורכות זמן רב ומפריעות בשגרת החיים הן בעבודה והן ביחסים עם הסביבה. מחשבות "טורדניות" הינן מחשבות, דחפים או דימויים מטרידים שפולשים למודעות באופן בלתי רצוני. תוכנן של מחשבות אלה קשור לרוב בפחדים חסרי בסיס מציאותי ולפחות בשלבים הראשונים של המחלה הן גם נחוות ע"י האדם כבלתי הגיוניות. האדם מכיר בכך שמקור המחשבות המאיימות האלה בו עצמו וינסה להתעלם מהן, להדחיק אותן או לנטרל אותן בעזרת מחשבות או פעולות אחרות, כל זאת ללא הצלחה ולעתים אף במחיר הגברת אותן מחשבות.

הסוגים השכיחים ביותר של מחשבות טורדניות כוללים מחשבות חוזרות על: פחד מלכלוך וזיהום חיידקים (למשל: פחד ללחוץ ידיים מחשש להידבק במחלות כמו אצל קמרון דיאז), פחד לפעול מתוך אלימות (למשל: הורה החושש שיפגע בילדו), דאגה וחשש מוגזמים לשלומם של אחרים (למשל: פחד שהאדם פגע באחר בעת נהיגה ברכבו), פחד לאבד חפץ חשוב, צורך כפייתי בסדר מסוים (למשל: שחפץ מסוים יהיה מונח במקום מסוים אחד בלבד).

"התנהגויות כפייתיות" הינן התנהגויות שהאדם מבצע באופן מוזר, נשמה ומתוך כוונה, בתגובה למחשבות הטורדניות. מטרתן לנטרל או למנוע את אי הנוחות או החרדה שמעלות המחשבות הטורדניות. התנהגויות אלה מבוצעות על-פי כללים מוגדרים או בצורה סטריאוטיפית ומכונות גם בשם 'טקסים'. ניסיון להימנע מההתנהגות גורם למתח הולך וגובר; מתח זה משתחרר מיידית עם ביצוע ההתנהגות, אך זאת לזמן קצר בלבד.

כמו בסרטים
דוגמא לסובלים מ-הפרעה טורדנית כפייתית הובאה בסרט הקולנוע "הכי טוב שיש". בסרט זה מגלם ג'ק ניקולסון חולה שמנסה להתגבר על מנהגיו האובססיביים ולנהל מערכת יחסים עם אישה שאותה מגלמת הלן האנט.
דוגמה נוספת של הפרעה טורדנית כפייתית הובאה בסרט הקולנוע "הטייס", בו מגלם לאונרדו דיקפריו את הטייס והמיליארדר הווארד יוז, שנודע בין השאר במנהגיו האובססיביים. סדרת הטלוויזיה "מונק" עוסקת בבלש הסובל מהפרעה זו ובדרכי התמודדותו עם חיי היומיום.

כיצד ניתן להתמודד עם הפרעה טורדנית כפייתית

א. טיפול פסיכולוגי:
טיפול התנהגותי ב"חשיפה"- הכוונה לחשיפה מכוונת של האדם לחפץ, למצב, למחשבה או לדימוי אשר אותו אדם חושש ממנו או מבצע לגביו התנהגות כפייתית. החשיפה יכולה להתבצע בדמיון או בפועל (נראה כי התוצאות מבטיחות יותר אם מתבצעת גם חשיפה בפועל). "מניעת תגובה" פירושה כי מעודדים את האדם שלא לבצע את ההתנהגות הכפייתית שהוא נוהג לבצע בתגובה לאותו גירוי או אף מונעים ממנו לבצעה. ככלל, הטיפול בחשיפה ומניעת תגובה מתבצע באופן הדרגתי. כמו כן, אם המטופל מפגין תגובות כפייתיות כלפי מספר גירויים, יש לדרג את כל הגירויים (בתחילה הטיפול) על פי עוצמת החרדה שהם מעוררים ולהתחיל את הטיפול בקל ביותר ולהתקדם בהדרגה לקשה.
בטיפול קוגניטיבי המטרה הינה לשנות את צורת החשיבה של הסובל ולעזור לו להתמודד עם מחשבות טורדניות בלי להגיע להתנהגות כפייתית. ע"י שליטה במחשבות ניתן להתגבר על חרדות ולהגיע לשינוי מחשבתי.
טיפול קלאסי-דינאמי שמטרתו פיתוח המודעות וההבנה של האדם למקור קשייו לא נמצא מועיל בהפחתת הסימפטומים של הסובלים מהפרעה כפייתית. הטיפול ההתנהגותי, לעומתו, פועל על פי גישה פרקטית של "כאן ועכשיו" ומנסה לבטל או לצמצם התנהגויות בלתי רצויות. שיטת הטיפול ההתנהגותי שנמצאה כיעילה עבור אנשים רבים מכונה "חשיפה ומניעת תגובה".
טיפול משפחתי וזוגי- התנהגות בני המשפחה כלפי הסובל מהפרעה כפייתית משפיעה על מצבו ועל יכולתו להפיק עזרה מהטיפול. לפיכך, יש הרואים בהדרכה ובתמיכה למשפחה, מרכיב חשוב המשלים את הטיפולים הישירים לסובלים מהפרעה כפייתית.
ב. טיפול תרופתי:
בשנות השמונים פותחה תרופה שעובדת על קליטה של סרוטונין מחדש ,קלומיפרמין, והיא נמצאה כיעילה יותר מכל התכשירים לדיכאון. עקב כך קלומיפרמין הפכה לתרופה ראשונה בטיפול בהפרעה כפייתית– (Maronil- Anafranil). התרופה משפיעה על מחשבות טורדניות וגם בעלת השפעה על התנהגויות כפייתיות. תרופות חדשות אשר מונעות את הקליטה מחדש של סרוטונין הן SSRI. במשפחה זו ישנן שש תרופות, נכון להיום.
• פלוקסטין (Flutine- Prizma- Prozac)
• פלובוקסמין (Favoxil)
• פרוקסטין (Seroxat-Paroxetine-Paxxet)
• סרטרלין (Sertraline-Lustral)
• ציטלופרם (Cipramil-Recital-Citalopram)
• א-ציטלופרם (Cipralex)

על פי הניסיון שהצטבר עד כה, נראה כי תרופות אלו אינן מרפאות לגמרי הפרעה טורדנית כפייתית ואינן מסוגלות לבטל לגמרי את הסימפטומים שלה. תרומתן בכך שהן עוזרות לסובלים מההפרעה הכפייתית לשלוט בסימפטומים. בנוסף, מספר תרופות מתוך אלה שצוינו לעיל הן גם בעלות השפעה נוגדת דיכאון. יש בכך משום יתרון כיוון שחולים רבים הסובלים מהפרעה כפייתית סובלים גם מדיכאון. התרופות משפיעות רק לאחר מספר שבועות וישנן תופעות לוואי בולטות כמו: תיאבון מוגבר, עייפות, כאבי ראש, חוסר שינה, יובש בפה ואפילו פגיעה בחשק המיני. חשוב לציין שתופעות הלוואי הפיכות וברוב המקרים תלויות במינון. לכן שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול התנהגותי-קוגניטיבי יעיל ביותר.

מאת: פרופ' פנחס דנון