התמודדות המשפחה במצבי דיכאון

התקף דיכאון, ראשוני או חוזר, משפיע לא רק על האדם שלקה בו, אלא על כל משפחתו. כאשר בן משפחה לוקה בדיכאון מוטל על משפחתו תפקיד כפול, הן לדאוג ולסייע לו בעת המשבר והן להמשיך לקיים מסגרת משפחתית נאותה. התמודדות זו עלולה להיות מורכבת במיוחד במצבים של דיכאון קשה וממושך.

הקושי נובע מחוסר בהירות לגבי מצבו של בן המשפחה ואי וודאות לגבי עתידו. לעתים קרובות, עולות בקרב בני המשפחה תחושות עזות של כעס, אשמה, כאב ובלבול. כמו כן, הצרכים של בני המשפחה האחרים עלולים להידחק הצידה עקב תשומת הלב הרבה לה נזקק הלוקה בדיכאון. כאשר האדם שלקה בדיכאון הוא גם המפרנס, קיימת דאגה אמיתית בכל הנוגע להמשך כלכלת המשפחה.

בטיפול בהתקף דיכאון ישנה חשיבות להבחנה בין דיכאון שנובע מקשיים אישיים ופסיכולוגים, לבין דיכאון שהוא מחלה. אולם, כפי שכבר ראינו בפרקים הקודמים, לא תמיד אפשר להבדיל בין סוגי הדיכאון השונים. לעיתים, האדם שלוקה בדיכאון ובני משפחתו מנסים לייחס את התחושות השליליות של בן המשפחה ל"תקופה קשה שעוברת עליו" ומדחיקים את העובדה שמדובר בהתקף דיכאון המצריך טיפול. במקרים מסוימים בני המשפחה עלולים, אפילו באופן לא מודע, להגיב בכעס כלפי בן המשפחה שלקה בדיכאון.

למשפחה תפקיד מרכזי בסיוע בטיפול במי שסובל מדיכאון. העזרה יכולה להינתן בתחומים רבים, ביניהם: תמיכה בעת המשבר, עידוד לפנות לטיפול, פיקוח על קיום ההוראות הרפואיות, תמיכה בעת הופעת מחשבות התאבדות, מקור למידע אודות מחלת הדיכאון, ליווי בתהליך השיקומי ותמיכה בהמשך טיפול מניעתי. בעזרת המשפחה ניתן אף לבנות תוכניות מסייעות הכוללות הרפיה, פעילות פיזית, בניית סדר יום ועוד, בשלבים הראשוניים של הטיפול. תמיכת המשפחה בשלבים אלו חשובה במיוחד לאור העובדה שתרופות נגד דיכאון קליני מתחילות להשפיע רק כ 3-2 שבועות אחרי תחילת נטילתן.

בהתמודדות עם מצב דיכאוני על בני המשפחה להבין כי דיכאון הוא אינו מצב שנמצא בשליטת החולה וכי החולה אינו שוכב במיטה שעות רבות בכדי להתפנק או מפני שהוא "חלש אופי", אלא עקב "שיתוק הרצון" האופייני לדיכאון קשה. לעיתים קרובות, בני המשפחה טרודים בשאלה "עד כמה ללחוץ על החולה"? אולם אין תשובה חד-משמעית לשאלה זו. קיים איזון עדין בין דרבון לפעולה לבין לחץ מוגזם על הלוקה בדיכאון. הדרכה נאותה תוכל לסייע למשפחה לתמוך בבן המשפחה מבלי להקשות על מצבו.

התמודדות משפחתית נוספת, קשה ביותר, היא זו של הורה שלקה בדיכאון אל מול ילדיו. בשל מצבו, ההורה מתקשה להתפנות לילדיו ולרוב אינו מצליח למלא את תפקידו בצורה טובה. לעתים קרובות, הורים מנסים להסתיר מילדיהם את המצב הדיכאוני, דבר אשר בדרך כלל לא מצליח. עדיף למצוא הסבר מתאים לגילו של הילד, אשר ירגיע את החששות המתעוררים בו עקב מצב ההורה. חשוב לזכור כי ילדים רגישים מאד למתרחש אצל הוריהם, לכן עדיף להסביר להם שההורה מוגבל זמנית מאשר להמציא תירוצים שמעוררים דאגה וחוסר ביטחון. לילד צעיר אפשר להגיד, לדוגמה, כי ההורה סובל ממחלה זמנית, כשם שהילד עצמו סבל כאשר הוא היה חולה. בגילאים מבוגרים יותר, יש לשקול מסירת פרטים מדויקים יותר תוך הדגשת השיפור וההחלמה הצפויים.

קרא עוד: נוירופיידבק
קרא עוד: טיפול בדיכאון