הפרעה טורדנית כפייתית

סרטראלין הינה תרופה נוגדת דיכאון המעכבת באופן סגולי ניצול חוזר של סרוטונין במוח SSRI. היא דומה בפעילותה לפלואוקסטין, פארוקסטין וציטאלופראם. תופעות הלוואי הנפוצות כוללות: נדודי שינה, ישנוניות, סחרחורת, כאבי ראש, יובש בפה, שלשול ובחילה.
פארוקסטין הינה תרופה המעכבת באופן סגולי את הניצול החוזר של סרוטונין במוח. כמעט ואין לפארוקסטין תופעות לוואי אנטיכולינרגיות ועל כן היא מתאימה יותר לשימוש בקשישים. תופעות הלוואי העיקריות כוללות: בחילה, הקאה, כאב ראש, נמנום והפרעה בתפקוד המיני (עיכוב האורגזמה), דיכוי תיאבון, בחילות וכאבי בטן, כאב ראש ונמנום. בדרך-כלל, אלו תופעות קלות והן חולפות עם הזמן. פארוקסטין עשוי לגרום להשמנה בחולים המטופלים בו, מכיוון שהוא מביא לעליה בתיאבון ובכמיהה לפחמימות. חשוב להיות מודעים לאפשרות זו ולנסות להימנע מאכילה מופרזת, ובמיוחד מאכילת פחמימות מופרזת.
קלומיפראמין שייך לקבוצת תרופות טריציקליות. התרופה משפרת את מצב הרוח ומחזירה את העניין בפעילות היומיומית. קלומיפראמין יעיל במיוחד לטיפול בחרדות ובהתנהגות כפייתית (אובססיבית). שלא כמו רוב התרופות הטריציקליות האחרות, אפשר לתת קלומיפראמין בהזרקה במחלה קשה. במינון עודף קלומיפראמין עלול לגרום תרדמה עמוקה והפרעות קצב מסוכנות בלב.

חסרונם הגדול של כל הטיפולים התרופתיים ב OCD הוא בשיעור גבוה של הישנות ההפרעה עקב הפסקת השימוש בתרופות. לכן, מטופלים רבים שאינם פונים לטיפול נפשי שהשפעתו ארוכת – טווח יותר נאלצים להשתמש בתרופות ללא הרף. בדרך כלל, ניתן להתגבר על בעיית ההישנות של ההפרעה על ידי שילוב של טיפול בתרופות וטיפול נפשי במטרה לרכוש מיומנויות הנחוצות להתמודדות ישירה עם תסמיני ההפרעה.