טיפול בדיכאון נעשה בעזרת טיפול תרופתי

עד תחילת שנות ה-50 לא היו קיימות תרופות אנטי דכאוניות. טיפול בדיכאון יעיל ויחיד נעשה עד אז בעזרת נזעי חשמל. ההתקדמות בשוק התרופות מאז היא מסחררת ואנו עדים למהפכה של ממש בתחום הטיפול האנטי דיכאוני. כיום אין דרך מדויקת לדעת איזו מן התרופות הקיימות מומלצת יותר לחולה מסוים. הבחירה של התרופה מתבססת על המצב הקליני של החולה.

בשנת 1956 שווקה התרופה האנטי דכאונית הראשונה תחת השם "טופרניל' והיא החלה את העידן החדש של הטיפול התרופתי נוגד הדיכאון. בשנת 1987 חלה תפנית חיובית נוספת בטיפול בדיכאון עם כניסתה לשוק של התרופה "פרוזאק". ההתקדמות בשוק התרופות מאז מסחררת ואנו עדים למהפכה של ממש בתחום הטיפול הפסיכיאטרי בכלל והטיפול האנטי דיכאוני בפרט.
כיום אין דרך מדויקת לדעת איזו מן התרופות הקיימות מומלצת יותר לחולה הזקוק לטיפול בדיכאון. הבחירה של התרופה מתבססת על המצב הקליני של החולה, כפי שנראה בהמשך, ובפרט על סמך ידע מצטבר ממחקרים רפואיים ונסיון הרופא המטפל.
 

לפני שפסיכיאטר ממליץ על התחלה של טיפול בדיכאון בעזרת תרופות עליו לקיים:
א. בדיקה האם קיימות מחלות גופניות אחרות וביצוע בדיקות מעבדה.
ב. בחינה של היסטוריית חיים מפורטת על מנת שניתן יהיה להעריך את חשיבות מאורעות החיים בהשפעה על המצב הקליני (כגון קשיים התפתחותיים, טראומות נפשיות ומצב עכשווי של מערכות יחסים משמעותיות).
ג. בחינת המאפיינים הקליניים של הדיכאון.
בדיקות המעבדה אשר מומלץ לבצע במצבי דיכאון כוללות באופן כללי ספירת דם, כימיה רחבה של הדם, תפקודי כבד וכליות, תפקודי בלוטת התריס, מדידת רמות ויטמין B12 וחומצה פולית בדם. בקרב אנשים מבוגרים ואנשים אשר סובלים ממחלות נוספות יש לבצע צילום חזה ובדיקת EKG . במצבים בהם ישנם סימנים נוירולוגיים יש צורך לבצע בדיקות הדמיה מוחית כגון סריקת CT ו-MRI ובדיקת EEG (רישום גלי המוח).
 

עקרונות מנחים בנטילת תרופות נגד דיכאון:

1. המתנה עד הופעת ההשפעה האנטי-דיכאונית של התרופה: ההשפעה האנטי-דיכאונית של התרופה לרב לא מופיעה בטרם עברו שבועיים מתחילת נטילת התרופה. שיא ההשפעה של התרופות מתרחש רק 6-4 שבועות מאז תחילת נטילתן. לכן, על החולה והרופא להאזר בסבלנות, מאחר והחלפת התרופה לפני תום תקופה זו תאריך, למעשה, את הטיפול.
2. מינון: לכל תרופה אנטי-דיכאונית מינוני מינימום ומקסימום יעילים. לרב, הרופא מתחיל במינונים נמוכים יותר, על מנת למנוע עד כמה שניתן הופעת תופעות לוואי. ניתן להגיע בהדרגה, בפרט כאשר התגובה הטיפולית מתעכבת, למינונים הגבוהים המומלצים של התרופה.
3. קצב העלאת המינון: מומלצת עלייה הדרגתית במינון בכדי להקטין את הופעת תופעות הלוואי עד כמה שניתן. לרב, רצוי להגיע תוך שבוע ימים למינון המיועד.
4. החלפת תרופה אנטי דיכאונית: ככלל, לא מומלץ להחליף תרופה בטרם חלפו 6-4 שבועות מיום תחילת נטילתה. במידה ועברו 4 שבועות מאז תחילת נטילת התרופה וטרם חל שינוי בתחושת החולה, והחולה הגיע למינון מתאים, ניתן לשקול את החלפת התרופה.
5. חיזוק השפעת התרופה: לעתים קרובות, כאשר התגובה לתרופה הראשונית אינה מספקת, ישלב הרופא תרופה אנטי-דיכאונית נוספת במטרה לנסות להשיג יעילות גבוהה יותר של התרופה. חיזוקים מקובלים כיום כוללים ליתיום והורמוני בלוטת התריס. לאחרונה הוחל בשילוב של תרופה נוגדת דיכאון ותרופה אנטי-פסיכוטית כמו זיפרקסה (Zyprexa), אשר נמצא כיעיל מאד במצבי דיכאון עמיד, דיכאון עם חרדה משמעותית או דיכאון עם פסיכוזה.
6. טיפול בהפרעות חרדה, אי שקט, והפרעות שינה: סימפטומים אלו מפריעים מאוד ללוקים בדיכאון. ההבראה מסימפטומים אלו תבוא במקביל להבראה מהדיכאון אך ניתן להקל עליהם, לפחות באופן חלקי, על ידי בחירת תרופות המשפיעות על סימפטומים אלו, או על ידי שילוב של תרופות נוגדות חרדה או תרופות משרות שינה.
7. התייחסות לתופעות לוואי: בכל ביקור אצל רופא יש להעריך האם מופיעות תופעות לוואי, במידה כן, אילו תופעות לוואי מופיעות. ככלל, רוב תופעות הלוואי חולפות תוך מספר שבועות מתחילת הטיפול. לכן, יש להתאזר בסבלנות ולא להחליף את התרופות מיד בהתחלת הטיפול, אלא אם תופעות הלוואי הן משמעותיות. יש להתייעץ עם הרופא המטפל בכל הנוגע להופעת תופעות לוואי והטיפול בהן.
8. בדיקות מעבדה: במהלך טיפול תרופתי, אנטי-דיכאוני יש לבצע בדיקות מעבדה מקיפות כ-4-8 שבועות לאחר תחילת הטיפול, על מנת לוודא שאין השפעה שלילית של התרופות על תפקודים גופניים אחרים.

קרא עוד: דיכאון קליני
קרא עוד: מאניה דיפרסיה