טיפול בדיכאון - סרבני טיפול. כיצד להביא אדם לטיפול

כאשר הדיכאון משתלט, לא תמיד האדם מוכן לנחות על ספת הפסיכולוג לקבלת טיפול בדיכאון. בואו נדבר על הדרך שבה המקורבים יכולים לעזור.

הבעת דאגתם של בני המשפחה לחולה - כל אחד מבני המשפחה יביע דאגה עצומה, אמפתיה וקבלה, מבלי להאשים או לשפוט. יש להקשיב לחולה בסבלנות ובסובלנות, תוך הבעת אמפתיה למצבו. חשוב לאשר את תחושותיו של החולה ולגרום לו להבין שבגללן הוא סובל. בצורה כזו נוצרת נכונות מצד החולה לשמוע את תגובתו של בן משפחה או חבר תומך ולרכוש אמון. זאת הזדמנות להבהיר שאין ביכולתו של המאזין לעזור ולפתור בעיות בשום דרך מלבד ההקשבה. האדם זקוק לייעוץ מאנשים מוסמכים שיכולים לעזור בפתרון בעיות. זו הזדמנות שיכולה לכוון לטיפול.

הבהרת ההשלכות של הסירוב לקבלת טיפול - מסתבר שבדרך כלל הסיכויים להצליח לגייס את החולה לטיפול טובים יותר אם ישנן השלכות מסוימות לבחירה שהוא עושה, לטוב ולרע. אם יקבל החלטה חיובית יקבל "פרס" ויהיו לכך השלכות חיוביות, דברים שהוא ירוויח. אם יקבל החלטה שלילית - יהיו לכך השלכות שליליות שאינן כדאיות לו. יש להבהיר ולהדגיש את הרווח וההפסד של בחירה זו או אחרת. ההשלכות של אי-השתתפות בטיפול לא צריכות להיות עונש לאדם הסובל, מטרתן להגן על הבריאות ועל איכות החיים של האנשים הסובבים.

תוכנית חלופית - אם האדם מסרב להתחיל מיידית בטיפול, ניתן להפעיל דרך נוספת באמצעות רופא משפחה. אפשר להציע לאדם לגשת לרופא המשפחה כדי להתייעץ בקשר לתוספי מזון טבעיים שיאפשרו לו יותר כוחות ואנרגיה או במטרה לבצע בדיקות דם כדי לעלות על קיומה של מחלה גופנית הגורמת לחולשה. רופא המשפחה יידע לאבחן שמדובר בדיכאון ויפנה את האדם לטיפול מיידי. תחושת הדאגה שמעביר הצוות הרפואי, משקלה של הסמכות הרפואית, פחד ממחלות נוספות ותחושת פגיעות עקב הדיכאון - כל הגורמים האלו תורמים ליצירת חלון הזדמנויות שבו עולה הסיכוי שאדם יתפוש את הבעיה ויקבל טיפול הולם.

לא לחכות לחולה - את המטרה הראשונית, החדרת המוטיבציה לקבל טיפול, ניתן להשיג ללא נוכחותו של האדם, אלא רק על ידי סיוע למשפחה התומכת. כדאי להתחיל בקשר טיפולי גם אם לא נראה סביר שהאדם עצמו יפנה לטיפול. קיימות מטרות משנה רבות שניתן להשיגן גם אם הסובל עצמו אינו לוקח חלק בטיפול.
חשוב לזכור כי אחד מהגורמים החשובים ביותר המשפיעים על האדם לבקש עזרה הוא האהבה והדאגה הכנה שמעבירים המתערבים. אין מקום לכעס או הענשה בהתערבות, הם רק יגרמו לאדם להתגונן יותר ויפחיתו את הסיכויים לכך שהוא יבקש עזרה. קודם כל המשפחה צריכה לעשות שינוי וזה מה שיגרום בסופו של דבר לאדם להסכים ולקבל את הטיפול. המשפחה היא רבת עוצמה ולכן השינוי מתחיל במשפחה ולא בחולה.

ב"מיינד קליניק", המרכז לטיפולים מתקדמים, אנו מתמחים ב-טיפול בדיכאון בגישות חדשניות ואפקטיביות אשר פותחו על ידי מומחי הקליניקה: גרייה מגנטית למוח TMS , גישה התנהגותית קוגניטיבית CBT באופן אישי או קבוצתי ועוד. צוות מומחי "מיינד קליניק" מונה: פרופסור לאון גרינהאוס, פרופסור פנחס דנון , ד"ר יואב דומני, ד"ר יהודית גונופולסקי, ד"ר אלונה גוברמן, דפנה הלמן ואירנה נתנאל.

מדי יום מתקבלות פניות רבות בפורומים המקצועיים של בני משפחה וחברים מודאגים המחפשים עצות כיצד להביא את יקיריהם הסובלים מהפרעות נפשיות לקבל עזרה מקצועית ל-טיפול בדיכאון. פעמים רבות אנשים הסובלים מדיכאון מאמינים כי אין להם בעיה נפשית, למרות הוכחות חותכות לכך שקיימת בעיה. באופן אבסורדי, הדיכאון שגורם לנזק כה רב בחיי האדם, הוא זה שמונע ממנו להכיר בכך שקיימת בעיה ומונע ממנו להגיע לטיפול בדיכאון.
 

מוטיבציה לשינוי

בני משפחה המבקשים טיפול בדיכאון עבור אדם אשר סובל מהבעיה, מרגישים פעמים רבות שהם נשאבים לבור של ייאוש. כאשר המשפחות נמצאות במצב כזה, הכרחי למצוא כלים אחרים, פשוטים ליישום.
ישנן מספר גישות העוסקות בנושא של מוטיבציה טיפולית ומוטיבציה לשינוי. אחת מהן היא "גישת המקל", שלפיה האדם יגיע לבקש עזרה מקצועית רק כאשר ירגיש רע מאוד ושהגיע לתחתית התהום. גישה אחרת טוענת שבמהות השינוי עומדת דו-ערכיות ולא רק התנגדות. לפיה, אצל האדם הסובל מתקיימים שני רגשות לגבי מצבו: קיים בו חלק שלא רוצה עזרה, לא מוכן לשינוי ובו זמנית קיים בו חלק אחר, חיובי וחזק אשר רוצה בשינוי. גישה נוספת מבחינה בין רמות שונות שבהן האדם נמצא ביחס לשינוי.
ללא ספק, נדרש זמן רב עד שאדם הסובל מדיכאון מבין שיש לו בעיה ושהוא זקוק לעזרה מקצועית. בינתיים, הסובבים מודאגים מהשלכות מצבו הנפשי של הקרוב הסובל מדיכאון. לעתים ההשלכות הן מאוד משמעותיות: בן הזוג הבריא מאיים לעזוב, המשפחה מתרחקת, קיימת סכנת פיטורים מהעבודה, האדם החולה לא מתפקד בבית וכל הנטל נופל על בן הזוג הבריא ועוד.
 

כדי לעזור לבני המשפחה להתמודד עם המצב, גישה של טיפול בדיכאון ממוקד-משפחה מציעה מספר דרכים יעילות. ראשית, כדי לעשות שינוי לא חייבים להתחיל מהחולה עצמו. השינוי מתחיל במשפחה, מתוך הנחה שבשלב מאוחר יותר היא תצליח לגרום לחולה להגיע לייעוץ. לפי גישה זו, מילת המפתח אשר מביאה לשינוי היא אמפתיה וכן מניעת התנגשויות עם החולה. גישה אוהדת כלפי הסובל, בסופו של דבר, תאפשר להתגבר על התנגדויות מצדו ותגרום לו לפנות לעזרה מקצועית. קיימות מספר דרכים שיכולות לסייע למשפחה להביא את האדם לטיפול:

התמודדות עם ההכחשה - פעמים רבות המשפחה יוזמת פגישת ייעוץ בשל משבר שעלה בזמן האחרון ועלול להיות מסוכן. במצב כזה, בני המשפחה נוטים להכחיש את הגורם האמיתי לבעיות ומתרכזים בתלונות שמעוררת המחלה. ההורים יתלוננו שהבן הפסיק לבקר ומבטל הצעות לאירועים משפחתיים, המנהל ידווח על אי שביעות רצון מתפקודו בעבודה, בת הזוג תתלונן על הידרדרות במערכת היחסים הזוגית (בן הזוג לא מקיים יחסי מין, לא עוזר במטלות הבית, לא מבלה איתה, מקדיש פחות זמן לילדים). הם יבקשו "לתקן" את התוצאות ולא יתייחסו לגורם עצמו שהוא דיכאון.
כשמשפחה פונה לעזרה מקצועית, בראש ובראשונה מספקים לה הסבר פסיכו-חינוכי על הדיכאון ומבהירים שעד שהדיכאון לא יטופל, הסימפטומים ילכו ויחמירו. כשהאנשים הקרובים לחולה מבינים את המחלה, הם יכולים להתמודד איתה יותר טוב.
 

שבירת קשר השתיקה במשפחה - לעתים קרובות האישה לא משתפת את הוריה או את הורי בן זוגה במצוקותיה ובמצבו של בן הזוג, מתוך חשש שתדאיג אחרים או מתוך בושה. עצם העובדה שהמשפחה יכולה לשבת יחד ולדבר בפתיחות על הבעיות היא חשובה מאוד ותורמת לצמצום המצוקה בתוך המשפחה, מציאת פתרונות יעילים, אחדות של המשפחה ותחושת תמיכה הדדית. בן הזוג כבר לא נשאר לבדו במערכה, הבעיה שהייתה פרטית הופכת לנושא התמודדות משותף שכולם נוטלים בו חלק.

הפסקת התנהגויות מאפשרות - התנהגות מאפשרת היא כל התנהגות המונעת מהאדם לחוות את תוצאות התנהגותו. ההכחשה קיימת גם אצל בני משפחה ואחרים שנוטים להתכחש בינם לבין עצמם לחומרת הבעיה ופותרים אותה בלא כלום. ניתן לראות זאת באופן שכיח ביותר באמצעות התנהגות הנקראת "התנהגות מאפשרת". לעתים קרובות קיימת מערכת מאפשרת המורכבת מבני משפחה, חברים, עמיתים או חברים לעבודה. הם בדרך כלל פועלים מתוך תחושה מוטעית של רצון להגן על האדם החולה, אולם בסופו של דבר הם מאפשרים את המשך קיומו של תהליך הדיכאון.

יעילות - חלק מתהליך ההתערבות כולל עזרה למשפחה בהחלטה על הדברים שהיא מסוגלת לעשות ועל הדברים שאינה מסוגלת לעשות. אין להיכנס לעימותים - לא עם הסובל ולא עם בני משפחה אחרים. יש ללמוד להתמודד עם החולה בצורה אוהדת ובלתי שיפוטית. יש להפסיק לבוא בדרישות, בתלונות ובטענות, כי בכל מקרה הן זוכות להתעלמות מצד החולה. זה לא מועיל וגורם להתנגדות ולהתרחקות.

קרא עוד: טיפול בדיכאון
קרא עוד: דיכאון קליני