במיינד קליניק צוות מיומן בטיפול במצבי חרדה השונים,
פרופ' לאון גרינהאוס מוביל את צוותי הטיפול.
פרופסור לאון גרינהאוס בראיון למגזין "את" מסביר כיצד נתמודד עם התקף חרדה, ספטמבר 2016
חווית החרדה מוכרת לכולנו. התחושה היא של מועקה לא נעימה, תחושה עמומה של סכנה, מתח, שבהרבה מקרים מלווה סימנים גופנים מרובים. ישנם מעל מאה סימפטומים שעלולים להופיע במצבי חרדה. שני אנשים שנמצאים באותו מצב מלחיץ כמו מבחן, עלולים להדגים תסמינים שונים: אחד יחוש דפיקות לב וקוצר נשימה, בעוד השני יחוש רעד וחולשה בידיים, סחרחורות וכאבים באיברים שונים. אותו אדם עשוי לפתח בתרחישים שונים תסמינים שונים של חרדה. למרות שמדובר בתגובה כלל עולמית, היא עלולה להיות שונה אצל כל אדם ואדם.
חשוב לציין שפחד הינה תחושה מאוד נפוצה בקרב בעלי חיים (פחד מתוקף). כולנו זוכרים את המראה של ציפורים שנכנסות לאי שקט ומתחילות לעוף בבהלה מפני צייד או נחש שמתקרבים אליהן. לכן הפחד הוא חלק ממנגנוני ההישרדות של החיות, ומשמש גם אותנו, בני האדם, כחלק ממנגנוני ההישרדות שלנו.
חווית החרדה היא בעלת שני רכיבים מרכזיים: א) מודעות לתחושות הפיזיולוגיות (למשל דפיקות לב, יובש בפה, הזעה) ו- ב) מודעות לעובדה שהאדם עצבני, מתוח ולחוץ. לא תמיד האדם מודע לשני המרכיבים גם יחד. מטופלים מסויימים יכולים להדגיש את הצד הפיזיולוגי בעוד אחרים יסבלו בעיקר מהרכיב השני, זאת על פי מבנה האישיות וההגנות של כל אדם ואדם. חרדה יכולה להיות מלווה גם בקשיי ריכוז, יכולת ירודה ללמוד, תפקוד ירוד ובמקרים קיצוניים אף במצבים קשים כגון פחד קשה ממוות או משגעון (תחושת התפרקות), בלבול, תחושת מציאות שונה, בוחן מציאות פגום.
חרדה נורמאלית וחרדה פתולוגית
מרבית בני האדם יכולים לחוות חרדה זמנית וחולפת במצבי לחץ חריגים. תחושת החרדה משמשת כאמור כ"מנגנון אזעקה ", המאותת ומתריע על סכנות פנימיות וחיצוניות. כאשר מנגנון זה נפגם, חלה הצפה בשרשרת של אזעקות שווא ואז מתפתחת הפרעת החרדה.
מספר קריטריונים עוזרים להבחין האם הפחד או החרדה הנם ברמה סבירה. הדוגמאות שנביא מצביעות על חרדה ברמה שהיא מעבר לרמה סבירה:
דוגמאות לחרדה נורמאלית הינן: תינוק שנפרד מהוריו, ילד ביומו הראשון בבית הספר, מתבגר בפגישה הראשונה שלו עם בחורה, מבוגרים החושבים על המוות שלהם או על ההזדקנות שלהם, או חוויה של התמודדות עם מחלה קשה. חרדה שכיחה בתקופות של גדילה, שינוי, ומול התנסויות לא מוכרות.
כאמור, חרדה הנה תופעה נפוצה למדי והיא תסמין שכיח בהפרעות נפשיות רבות, שלא שייכות כולן לקבוצת הפרעות החרדה. יש להבדיל בין החרדה כסימפטום, המצויה בכל הטווח הרחב של ההפרעות הנפשיות (כגון: סכיזופרניה, דכאון, היפוכונדריה, הפרעות אישיות, ועוד) לבין החרדה כתסמונת כללית של הפרעת חרדה.
בהפרעות החרדה, החרדה יכולה להופיע בצורה חריפה כהתקפי חרדה (פאניקה, התקף אימה), בצורה כרונית כמתח מתמשך וצפייה לאסון מתקרב (הפרעת חרדה מפושטת), או בצורה מעורבת של שני הצורות הנ"ל עם התקפי חרדה חריפים וחרדה מסוימת גם בין ההתקפים (הפרעת חרדה כוללת).
שכיחות הפרעות החרדה:
שכיחות זו משתנה בין המחקרים השונים. על-פי מחקרים עדכניים, אחד מכל חמישה אנשים יפתח במהלך חייו הפרעת חרדה כלשהי. שכיחות זו (קרוב ל-20%) מציבה את הפרעות החרדה בראש טבלת ההפרעות הנפשיות מבחינת השכיחות. בארצות הברית רק ההפרעות שקשורות לחומרים ממכרים (כולל אלכוהול, סמים, קפה, ניקוטין) שכיחות יותר מחרדה. בישראל הפרעות החרדה הנן ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר מבחינה סטטיסטית.
השכיחות של הפרעות החרדה גדולה יותר בקרב נשים מאשר אצל גברים. נשים עם חרדה פונות יותר לבקש עזרה מאשר גברים עם חרדה (מסיבות פסיכולוגיות ותרבותיות). גיל התחלת ההפרעות הוא בשלושת העשורים הראשונים של החיים. אולם, גם האוכלוסייה המבוגרת והקשישה מצוייה בסיכון לפתח הפרעות חרדה.
הפרעות החרדה שיתוארו בפרק זה : הפרעת אימה, הפרעת חרדה כללית מפושטת,פוביות וחרדה חברתית. קיימות עוד מספר הפרעות חרדה כגון הפרעה טורדנית כפייתית והפרעה פוסט-טראומתית (כגון הלם קרב) שקצרה היריעה מלתארם. עקב הדמיון הקליני נדון גם בהפרעת הסתגלות עם מאפיינים חרדתיים.
הפרעות החרדה השונות
הפרעת אימה (PANIC DISORDER)
הפרעה זו מאופיינת בהתקפים של חרדה הנמשכים שניות עד דקות, בעצמה עזה וכוללים חשש למות או להשתגע ותסמינים גופניים כגון יובש בפה, דפיקות לב, סחרחורת, הזעה, קוצר נשימה, וכדומה. בדרך כלל אין סיבה חיצונית לחרדה בזמן ההתקף (למשל, התסמינים לא הופיעו לאחר שאם גילתה שבנה משתמש בסמים). להפרעה זו אופייניים חשש מהתקף נוסף ופחד מלצאת למקומות הומים (שוק, קולנוע, גשר, קניון) שם עלולים לקבל התקף נוסף, וכביכול לא יהיה מי שיושיט עזרה. כאשר אדם הסובל מהפרעת אימה מגיע למצב בו הוא חושש מיציאה למקומות ציבוריים והומים, הוא סובל גם מאגורופוביה. הפרעת אגורופוביה מתבטאת בהימנעות מיציאה למקומות ציבוריים, או משהייה במקומות מהם קשה להחלץ ולקבל עזרה במקרה של התרחשות התקף אימה.
הפרעת חרדה כללית "מפושטת" ((GENERALIZED ANXIETY DISORDER
הפרעה זו מאופיינת בחרדה ודאגה מתמדת בקשר לבעיות שקשורות למשפחה, עבודה, בריאות, ועוד, שמופיעות רוב הזמן, ומלוות בתסמינים גופניים כגון מתח, חולשה, קשיי ריכוז, עצבנות והפרעות בשינה.
פוביה ממוקדת ((SPECIFIC PHOBIA
חשש מוגזם ולא הגיוני מגורם חיצוני כמו טיסות, הימצאות בגבהים, זריקות או שהייה בחברה, שבו האדם מודע לכך שהפחד מוגזם, אך אינו מצליח להתגבר עליו. כל חשיפה לגורם המאיים גורמת לחרדה גבוהה, ועל כן האדם נמנע ממנו. דוגמאות קלאסיות הן פחד מחרקים או ממחטים.
הפרעת חרדה חברתית (SOCIAL ANXIETY DISORDER)
לאנשים רבים פעילויות חברתיות גורמות לתחושות שהן יותר מעצבנות פשוטה. ישנם אנשים שנכנסים לחרדה כה קשה מן האפשרות שיהיו נבוכים בציבור, עד שחיי היומיום שלהם נפגעים מכך. אנשים אלה סובלים מפוביה חברתית, ועבור חלקם הימנעות ממצבים מסוימים הופכת להיות המטרה העיקרית של חייהם.
סימנים ותסמינים של הפרעת חרדה חברתית כוללים פחד קיצוני ממצב בו אתה צריך לפגוש אנשים חדשים או מזה שאחרים עשויים לשפוט אותך. המצבים החברתיים המפחידים גורמים לחרדה קשה או להימנעות מהם. מצב חברתי שמעורר חרדה גורם לתסמינים גופניים כמו הסמקה, הזעה, רעד, שרירים נוקשים, קול רועד, יובש בפה או דפיקות לב. לכן, התסמין הבסיסי של חרדה חברתית הוא חרדה קשה בנוכחות אנשים אחרים.
טיפולים בהפרעות חרדה
רוב האנשים הסובלים מהפרעות חרדה יכולים להיעזר בטיפול בחרדה. למרות שהתוצאות שונות מאדם לאדם, נראה כי כ-80% מאלה שנכנסים לתוכניות טיפול בחרדה מדווחים על שיפור משמעותי ועל יכולת לשלוט בחרדה שלהם בעקבותו של טיפול בחרדה.
הפרעות חרדה מטופלות ע"י מגוון רחב של אנשי מקצוע ויועצים, הכוללים פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים קליניים ואחיות פסיכיאטריות. גם רופאי משפחה יכולים להתאים טיפול בחרדה ראשוני, ולהפנות את הפציינטים הסובלים מהפרעות החרדה להמשך טיפול בחרדה.
שיטות טיפול בחרדה יעילות ביותר הן טיפול בשיחות וטיפול תרופתי. יש להתאים את הטיפול לכל מטופל באופן אישי, אך ככלל קיימות מספר גישות סטנדרטיות. באופן כללי, המטפלים נוהגים לשלב בין מספר הגישות העיקריות המפורטות להלן, ואין גישה נכונה יחידה
לחץ כאן למידע נוסף על מאניה דיפרסיה