מאניה דיפרסיה - הטיפול התרופתי

הטיפול התרופתי ב-מאניה דיפרסיה מורכב יותר מזה של דיכאון רגיל. יש להתייחס למספר שלבים בטיפול: טיפול במצב המאני, טיפול במצב ההיפומאני, טיפול מונע של גלים מאנים-היפומאנים ושל דיכאון, טיפול של גל דיכאוני.

טיפול במצב מאני

ההבדל המרכזי בין הטיפול במצב מאני ומצב היפומאני קשור לתרופות של המאניה. חולים מאניים הם מאוד סוערים, לפעמים נזקקים לאשפוז כפוי, לעיתים קרובות התנהגותם מסכנת אותם ואת הסביבה, הם כמעט לא ישנים ולעיתים קרובות לא מציאותיים בחשביתם. לכן עדיף לאשפז אותם לתקופה ראשונית של איזון. הקושי הוא שחולים מאניים לעיתים קרובות לא מודעים למצבם ולא מסכימים לטיפול ולאשפוז. ניתן לאשפזם בניגוד לרצונם אם מצבם חמור, אבל כל התהליך של האשפוז הכפוי הוא קשה לחולה, למשפחה ואף לרופא המטפל. הטיפול הראשוני מתרכז בלהרגיע את החולה ולעזור לו לישון, לשתות ולאכול. התרופות המרכזיות בשלב ראשון זה כוללות:
א. כדורים או זריקות הרגעה מסוג CLONEX, LORIVAN או ASSIVAL.
ב. תרופות אנטיפסיכוטיות (ואנטי מניות) כגון ZYPREXA, SEROQUEL, RISPERDAL, ETUMINE ועוד (ראה פרק על סכיזופרניה).
במקביל לטיפול הראשוני מוסיפים: תרופות מייצבות מצב רוח:

LITHIUM                                                                                                           LICARBIUM
DEPALEPT/ VALPORAL
TEGRETOL/ TERYL/ TIMONIL                                                                       TRILEPTIN

חלק מהתרופות מייצבות מצב הרוח צריך לקבל תוך ניטור של רמת התרופה בדם. בשנים האחרונות הספרות הפסיכיאטרית מראה כי לכל התרופות האנטי-פסיכוטיות שהזכרנו קודם לכן יש למעשה השפעה מייצבת לטווח הארוך. הספרות מוכיחה שכל התרופות אשר נקראות אנטי-פסיכוטיות אטיפיות או מהדור החדש הן גם מייצבות מצב רוח (ZYPREXA, RISPERDAL, ABILIFY, GEODON, SEROQUEL, SOLIAN, LEPONEX) .

לעיתים קרובות הטיפול המונע של המצבים המני-דפרסיביים יכלול שתי תרופות; האחת מייצבת מצב רוח והשנייה מהקבוצה האנטי פסיכוטית.

הטיפול במצב היפומני

מצבים היפומניים הרבה יותר קלים לטיפול עד כי הרבה אנשים שסובלים ממצב זה מתייחסים אליו כ"ככה אני רוצה להיות ולהישאר כל הזמן". הטיפול הפסיכולוגי של החולה המני צריך לגרום לו להבין שגם מצב מרומם למעשה פוגע בו רבות, הוא מרוכז בעצמו יותר, פחות רגיש לסביבה ועוד. ובמיוחד מעיד על כך שהמערכת שלו לא מאוזנת ואחרי התקופה ה"מצוינת" יכולה להגיע תקופת דיכאון.
הטיפול יכלול:
א. תרופות הרגעה או תרופות לשינה.
ב. מייצב מצב רוח. בנוסף למייצבים שהזכרנו קודם ניתן להוסיף למייצבים ההיפומניים תרופה בשם LAMICTAL, LAMOGINE, LAMODEX. תרופה זו נחשבת לפחות יעילה לטיפול וגורמת למצבים מניים אך היא מצוינת למניעה של היפומניה ושל דיכאון.

אחרי שהאדם יצא מהשלב החריף של המחלה עליו להתרכז בטיפול מונע יעיל. התרופות המרכזיות הן אלה שהזכרנו כמייצבי מצב רוח או אנטי פסיכוטיות חדשות. כמו כן, יש צורך משמעותי לטיפול בשיחות כדי לסייע לחולה ב:
א. קבלת מצבו.
ב. הקפדה על הטיפול התרופתי.
ג. שינוי סגנון חיים (הפסקת עישון, שמירה על דיאטה כדי להקטין תופעות לוואי של תרופות, הימנעות מסמים ומשתייה מופרזת).
ד. שיקום אישי, כלכלי וחברתי.
ה. סיוע למשפחה בהתמודדות עם המחלה.

האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני והניסיון הקליני של פסיכיאטרים המטפלים במחלה המני דפרסיבית ממליצים על הימנעות, עד כמה שניתן, משימוש בתרופות נוגדות דיכאון במחלה המני דיפרסיבית. הסיבה לכך היא כפולה: א. תרופות מייצבות מצב רוח גם מסוגלות לרפא את הדיכאון. ב. השימוש בתרופות נוגדות דיכאון עלול להוביל להפיכת הדיכאון למניה או לאי יציבות של מצב הרוח. במצבים מסוימים לא ניתן להימנע משימוש בתכשירים אנטי דיכאוניים (ראה פרק על דיכאון קליני לפרטים על תרופות ספציפיות).

מאמר זה נכתב בשיתוף פעולה עם פרופ לאון גרינהאוס

למידע על מאניה דיפרסיה