משתגעים מאהבה (ומניקיון ומקניות ומהימורים)

איש ההיי טק שהשליט על סביבתו טרור של ניקיון. הבחור המאוהב שבלש בטירוף אחר חברתו הנוטשת. פרופסור פנחס דנון, מנהל מחלקת המחקר במרכז לבריאות הנפש באר יעקב, מסביר במחקר חדש את מהותה של האובססיה וההתמכרות.

אובססיה בלי גבול:
ברגע הראשון נדמה שג', 35, יכול להיות חלומה של כל אמא יהודייה. הוא איש היי טק, נקי, מסודר ומאורגן. בשעה שחבריו משליכים את התחתונים על הרצפה ומפקירים את המגבת הרטובה במקלחת, הוא עסוק בתקתוק הבית. השמירה על הסדר והניקיון ברחבי דירתו הפכו לנס הדגל שלו. בכל פעם הוא לוקח את העניין צעד אחד קדימה - קצת יותר נקי, קצת יותר מסודר, קצת יותר קפדני.

בחלוף השנים הפך החלום במחיצתו לסיוט יומיומי. נכון להיום, הוא לא מאפשר לילדיו להיכנס הביתה עם נעליים ודורש מהם לחלוץ אותן בכניסה. הוא לא מוכן שמישהו יזיז את העיתון שלו ממקומו הקבוע והשארת כוס לא שטופה בכיור עלולה להסתיים בצעקות רמות ובריב נוראי. ג' גם לא מאפשר לילדיו להזמין הביתה ילדים אחרים. ככל שחולף הזמן, מתערערים יחסיו עם אשתו, אבל הוא אינו מסוגל לשלוט בכך.

"בשפה המקצועית קוראים לזה 'הפרעת חוסר שליטה על דחפים'", אומר פרופסור פנחס דנון, בכיר חוקרי התחום בארץ, מנהל מחלקת המחקר במרכז המאוחד לבריאות הנפש נס ציונה-באר יעקב, המשמש כיו"ר ועדת הלסנקי, המאשרת לבצע מחקרים במבוגרים בנושא בריאות הנפש. "ברמה היומיומית, מדובר במגוון תופעות, כמו התמכרות לאינטרנט, למין, לניקיון, לקניות ובפעולות של 'טורדנות כפייתית'.

לקבוצה הזאת שייכות, בין היתר, נשים המתפארות שניתן 'ללקק את הריצפה' בביתן, אנשים שמקפידים להלך רק על הקווים שבמדרכות וכאלה שכל יציאה מהבית כרוכה עבורם בבדיקה חוזרת ונשנית, אם כיבו את הגז, אם נעלו את הדלת והאם הכניסו את הארנק לתיק".

"כל אחד יודע מהם גבולותיו ומה ההיגיון אומר בנושא כסף, שעות עבודה, לימודים וספורט. כל אחד צריך לשאול את עצמו האם ההתנהגות מפריעה לו לניהול התקין של חייו? האם היא פוגעת בסביבה? האם כדי להשיג את המטרה שלו הוא צריך לשקר? האם הוא לוקח הלוואות? האם אישה מאחסנת גרדרובה נוספת אצל חברה כי חדר הארונות שלה צר מלהכיל את כל הרכישות? האם היא מחזיק כרטיסי אשראי סודיים? חשבון בנק נפרד וחסוי? וכמובן, שאלת השאלות, האם אתם מסוגלים להפסיק עם זה או לא?".

ניחוחות אקונומיקה
ד', בשנות ה-50 לחייה, גרושה, אם לשני ילדים, היא כפייתית בכל הקשור לניקיון ביתה וסביבת מגוריה, כולל הרחוב בו היא מתגוררת. "אני לא יכולה להרפות", היא אומרת, "אני מתנהגת כאחוזת דיבוק, כל הזמן דואגת שיהיה מסודר, נקי, נוצץ. כשהתגרשתי, העניין הסלים. מצאתי את עצמי פורקת כל תסכול, אכזבה וכישלון בניקיון. השתמשתי בחומרי ניקוי מאוד חזקים, בעיקר באקונומיקה. כפות ידיי נהרסו, ציפורניי נאכלו, אבל שום דבר לא הפריע לי, אפילו לא שמתי לב לעניין. האקונומיקה הייתה בשבילי כמו בושם. הסביבה הקרובה ניסתה לשלוח לי גלגל הצלה, אבל שום דבר לא עזר. אין לי מושג אם אוכל להיגמל מזה אי פעם".

גם אהבה, כך מסתבר, יכולה להוביל אנשים אל תהומות האובססיה. זה מה שקרה לח', 24, שאחרי אינספור פרידות ניסיון וקאמבקים, נפרד סופית מחברתו. "לא יכולתי לוותר עליה ומצד שני לא רציתי להתחתן איתה", הוא מסביר. "אחרי הפרידה התחלתי להיות אובססיבי לגביה. הייתי חייב לדעת מה היא עושה מדי שעה בשעה".

לצורך המידע עזב ח' את עבודתו ואת לימודיו, לא החליף בגדים מפחד להחמיץ משהו מסדר יומה של אהובתו. מביתו הוא נעדר במשך שבועות ארוכים. הוא איבד קילוגרמים אחדים ממשקלו והפך לצל של עצמו. אבל גם כשחבריו ניסו לדבר על לבו, שיחזור למסלול השפיות, לח' לא הייתה שליטה על מעשיו. אז כל מי שננטש ומתחיל להתקשר מחסוי ולהמתין למושא אהבתו בחנייה, זקוק לטיפול? "הכל תלוי במינונים. אם זה קורה במשך כמה ימים, כשהעניין טרי וכואב, אבל לא משפיע על מהלך החיים התקין ובהמשך מתפוגג, אז אין כאן בעיה. אם העניין תופס תאוצה, נמשך לאורך זמן והופך למרכז החיים, אין ספק שדרוש טיפול".