טיפול במצב מני
ההבדל המרכזי בין הטיפול במצב מני ומצב היפומני קשור לתרופות של המניה. חולים מניים הם מאוד סוערים, לפעמים נזקקים לאשפוז כפוי, לעיתים קרובות התנהגותם מסכנת אותם ואת הסביבה, הם כמעט לא ישנים ולעיתים קרובות לא מציאותיים בחשביתם. לכן עדיף לאשפז אותם לתקופה ראשונית של איזון. הקושי הוא שחולים מניים לעיתים קרובות לא מודעים למצבם ולא מסכימים לטיפול ולאשפוז. ניתן לאשפזם בניגוד לרצונם אם מצבם חמור, אבל כל התהליך של האשפוז הכפוי הוא קשה לחולה, למשפחה ואף לרופא המטפל. הטיפול הראשוני מתרכז בלהרגיע את החולה ולעזור לו לישון, לשתות ולאכול. התרופות המרכזיות בשלב ראשון זה כוללות:
א. כדורים או זריקות הרגעה מסוג CLONEX, LORIVAN או ASSIVAL.
ב. תרופות אנטיפסיכוטיות (ואנטי מניות) כגון ZYPREXA, SEROQUEL, RISPERDAL, ETUMINE ועוד (ראה פרק על סכיזופרניה).
במקביל לטיפול הראשוני מוסיפים: תרופות מייצבות מצב רוח:
LITHIUM LICARBIUM
DEPALEPT/ VALPORAL
TEGRETOL/ TERYL/ TIMONIL TRILEPTIN
חלק מהתרופות מייצבות מצב הרוח צריך לקבל תוך ניטור של רמת התרופה בדם. בשנים האחרונות הספרות הפסיכיאטרית מראה כי לכל התרופות האנטי-פסיכוטיות שהזכרנו קודם לכן יש למעשה השפעה מייצבת לטווח הארוך. הספרות מוכיחה שכל התרופות אשר נקראות אנטי-פסיכוטיות אטיפיות או מהדור החדש הן גם מייצבות מצב רוח (ZYPREXA, RISPERDAL, ABILIFY, GEODON, SEROQUEL, SOLIAN, LEPONEX) .
לעיתים קרובות הטיפול המונע של המצבים המני-דפרסיביים יכלול שתי תרופות; האחת מייצבת מצב רוח והשנייה מהקבוצה האנטי פסיכוטית.
מצבים היפומניים הרבה יותר קלים לטיפול עד כי הרבה אנשים שסובלים ממצב זה מתייחסים אליו כ"ככה אני רוצה להיות ולהישאר כל הזמן". הטיפול הפסיכולוגי של החולה המני צריך לגרום לו להבין שגם מצב מרומם למעשה פוגע בו רבות, הוא מרוכז בעצמו יותר, פחות רגיש לסביבה ועוד. ובמיוחד מעיד על כך שהמערכת שלו לא מאוזנת ואחרי התקופה ה"מצוינת" יכולה להגיע תקופת דיכאון.
הטיפול יכלול:
א. תרופות הרגעה או תרופות לשינה.
ב. מייצב מצב רוח. בנוסף למייצבים שהזכרנו קודם ניתן להוסיף למייצבים ההיפומניים תרופה בשם LAMICTAL, LAMOGINE, LAMODEX. תרופה זו נחשבת לפחות יעילה לטיפול וגורמת למצבים מניים אך היא מצוינת למניעה של היפומניה ושל דיכאון.
טיפול מונע של גלים של מניה-היפומניה ושל דיכאון:
אחרי שהאדם יצא מהשלב החריף של המחלה עליו להתרכז בטיפול מונע יעיל. התרופות המרכזיות הן אלה שהזכרנו כמייצבי מצב רוח או אנטי פסיכוטיות חדשות. כמו כן, יש צורך משמעותי לטיפול בשיחות כדי לסייע לחולה ב:
א. קבלת מצבו.
ב. הקפדה על הטיפול התרופתי.
ג. שינוי סגנון חיים (הפסקת עישון, שמירה על דיאטה כדי להקטין תופעות לוואי של תרופות, הימנעות מסמים ומשתייה מופרזת).
ד. שיקום אישי, כלכלי וחברתי.
ה. סיוע למשפחה בהתמודדות עם המחלה.
האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני והניסיון הקליני של פסיכיאטרים המטפלים במחלה המני דפרסיבית ממליצים על הימנעות, עד כמה שניתן, משימוש בתרופות נוגדות דיכאון במחלה המני דיפרסיבית. הסיבה לכך היא כפולה: א. תרופות מייצבות מצב רוח גם מסוגלות לרפא את הדיכאון. ב. השימוש בתרופות נוגדות דיכאון עלול להוביל להפיכת הדיכאון מאניה דיפרסיה או לאי יציבות של מצב הרוח. במצבים מסוימים לא ניתן להימנע משימוש בתכשירים אנטי דיכאוניים (ראה פרק על דכאון לפרטים על תרופות ספציפיות).
קרא עוד: טיפול בדיכאון
קרא עוד: הפרעה טורדנית כפייתית