נסיון התאבדות ניתן למניעה בעזרת קבלת טיפול הולם בזמן המתאים
לא ניתן לכתוב ספר על דיכאון מבלי להתייחס ישירות לנושא של סכנה אובדנית. נסיון התאבדות, מחשבות אובדניות ומעשי התאבדות הם תופעה מרכזית במחלת הדיכאון ובמחלות פסיכיאטריות בכלל, מסביר פרופסור לאון גרינהאוס. ניתן לומר כי ב-50%-75% ממקרי ההתאבדות קיימת מחלה פסיכיאטרית ברורה, לרוב מחלת הדיכאון.
נסיון התאבדות כתוצאה מדיכאון
התסמינים הקוגניטיביים של מצבי דיכאון, כפי שמפרט פרופסור גרינהאוס כוללים ייאוש, חוסר תקווה, הערכה עצמית נמוכה, תחושת אשמה וקושי ניכר בתפקוד. כאשר אלמנטים אלו קיימים בעוצמה רבה, עלולות להופיע מחשבות על חוסר ערך החיים ורצון למות. עקב כך אומר גרינהאוס, עלולים להתרחש נסיונות התאבדות ומעשי התאבדות.
מחקרים הראו כי בקרב אנשים אשר התאבדו חלו שינויים ביולוגיים משמעותיים במערכת העצבים המרכזית. לכן, קיימת סברה כי בקרב אנשים אשר התאבדו חל שינוי בתהליכים הכימיים במוח. רוב האנשים שהתאבדו הראו סימני מצוקה קודם לכן. לפיכך, במקרים רבים ניתן למנוע התאבדות עם השגחה, דו-שיח וטיפול. מרשים מאד להיווכח כי הפסימיות והרצון למות חולפים כאשר הדיכאון קליני מתחיל להגיב לטיפול. כלומר, אדם שראה עצמו מסיים את חייו במו ידיו, משתנה ושב לעצמו ולמשפחתו בתוך תקופה קצרה.
הופעת מחשבות של חוסר רצון לחיות או מחשבות להתאבד עד כדי נסיון התאבדות הינן התפתחות קשה מאוד במהלך הדיכאון. המציאות מראה כי לעיתים קרובות הלוקים בדיכאון חושבים על נסיון התאבדות ומוות כמפלט ממצוקותיהם. למרות שלבני המשפחה קשה ומפחיד לשמוע מחשבות אלו, חשוב מאד להיות קשובים להופעתן.
כאשר המחשבות מבוטאות באופן ברור, לרוב המשפחה פונה לגורם טיפולי. קשה יותר לדעת כיצד לנהוג כאשר הביטוי של מחשבות ההתאבדות הוא עקיף, ולא ביטוי ישיר של הרצון או הכוונה לבצע נסיון התאבדות. בני המשפחה נמנעים מלדבר על כך כדי "לא להכניס מחשבות לראש של החולה". זוהי גישה לא נכונה, חשוב לתת את הדעת למידת הייאוש וחוסר התקווה אשר תוקפים את החולה.
לעיתים קרובות מטפלים נשאלים האם ישנה דרך לדעת מתי הסיכון האובדני גבוה במיוחד. התשובה היא שלא ניתן לנבא התנהגות אובדנית – קרי נסיון התאבדות. אולם, ישנם סימנים קליניים מסוימים אשר צריכים לעורר את חשדם של בני המשפחה או המטפלים לכך שהחולה עלול לבצע נסיון התאבדות הסימנים.
• תחושות עמוקות של ייאוש, אשמה וחוסר תקווה
• הסתגרות מבני משפחה וחברים
• ביטוי של רצון למות
• עיסוק בנושאים הקשורים למוות כמו הכנת צוואה, דאגה לסדר מסמכים ועוד
• הופעת התנהגויות מסוכנות כמו נהיגה במהירות מופרזת, שתיית משקאות חריפים במידה מוגזמת, נטילה לא מבוקרת של כדורי הרגעה וניסיון להשיג כלי נשק
• הופעת מחשבות או קולות הפוקדים על החולה לפגוע בעצמו
• ניסיונות התאבדות קודמים
כאשר בני המשפחה והקרובים נתקלים בצורות התנהגות אלו אצל מי שסובל ממצב דיכאוני עליהם להקדים ולפנות לגורם טיפולי. מהספרות המקצועית ידוע, כי חשוב מאוד להרחיק מאדם אשר נמצא בסיכון אובדני גבוה, אמצעים שבעזרתם הוא עלול לנסות לשים קץ לחייו. לכן, יש להרחיק מהבית חפצים כמו נשק וכמויות גדולות של תרופות. כמו כן, יש להיערך לליווי החולה ברוב שעות היום בתקופת המשבר האובדני.
לחץ כאן לחזרה לדף הבית
קרא עוד: טיפול בדיכאון