תופעות מיוחדות בטיפול תרופתי בדיכאון

בשימוש בתרופות פסיכיאטריות המינון מועלה בהדרגה, וכן הפסקת השימוש נעשית בהדרגה. משך הזמן הנדרש להפסקת הטיפול משתנה ותלוי בגורמים כמו משך הזמן שהאדם נטל את התרופה וסוג התרופה. אין המלצה חד משמעית כיצד לבצע את הפסקת נטילת התרופות. בדרך כלל, משך תקופת ההורדה הוא בין ארבעה לשישה שבועות. מומלצת הורדה של לא יותר מ-25% מהמינון פעם בשבוע-שבועיים.

תסמונת לאחר הפסקה פתאומית

ככלל, בשימוש בתרופות פסיכיאטריות המינון מועלה בהדרגה וכן הפסקת השימוש נעשית בהדרגה. משך הזמן הנדרש להפסקת הטיפול משתנה ותלוי בגורמים כמו משך הזמן שהאדם נטל את התרופה וסוג התרופה. לדוגמא, פרוזאק נותרת בגוף שבועות לאחר הפסקתה וניתן להפסיקה בצורה מזורזת, בעוד שאת התרופה סרוקסט, הנותרת בגוף רק מספר ימים לאחר הפסקתה, יש להפסיק ליטול באופן הדרגתי. מאחר ותרופות אלו פועלות על קולטנים במוח הפסקה פתאומית שלהן גורמת לזעזוע ביולוגי מסוים, אותו יש למנוע על ידי הפסקה הדרגתית של נטילת התרופה. אין המלצה חד משמעית כיצד לבצע את הפסקת נטילת התרופות, אך מומלצת הורדה של לא יותר מ-25% מהמינון פעם בשבוע-שבועיים. משך תקופת ההורדה הוא בין ארבעה לשישה שבועות. במקרים בהם התרופה ניטלה למשך פרקי זמן ארוכים (מעל שנה) יש להפסיק את נטילת התרופות תוך חודשיים-שלושה.
 

אינטראקציות בין תרופתיות

נושא מרכזי בטיפול התרופתי הנו האינטראקציה הבין-תרופתית. האינטראקציה הבין תרופתית יכולה להתרחש ברמות שונות ובאיברים שונים בגוף:
1. בספיגה במערכת העיכול
2. בהקשרות של התרופה לחלבוני הדם
3. בפירוק התרופה על ידי הכבד
4. בהשפעה על הקולטנים במערכת העצבים המרכזית
5. בהפרשה של התרופה על ידי הכליות.

ככל שהחולה נוטל יותר תרופות, כך קיימות יותר אפשרויות לאינטראקציות בין תרופתיות. לכן, בקרב אנשים מבוגרים אשר בדרך כלל נוטלים תרופות רבות, ישנה חשיבות רבה לנושא זה. חשוב לזכור כי ההשפעה הבין תרופתית יכולה להתבטא הן בהפחתת פעולת התרופה והן בעלייה יחסית של פעילות התרופה, ולכן בעלייה בשיעור תופעות הלוואי. לדוגמא, תרופות סרוטונרגיות ידועות כמשפיעות על פירוק תרופות בכבד במידה משמעותית. לדוגמא, פרוזאק וסרוקסט עלולות להעלות במידה משמעותית את הרמות בדם של תרופות הפועלות על מערכת העצבים המרכזית. יש כיום מדריכים מפורטים ביותר לגבי אינטראקציות בין תרופתיות, הנגישים לרופא, אשר יכול לבדוק את ההשפעות הבין תרופתיות לרווחת החולים.
 

מצב מאני הינו תמונת הראי של המצב הדיכאוני (בשונה מהמצב הרגיל של האדם). חולים במצב מאני פעילים מאד, חווים מצב רוח מרומם או רגזני, ישנים מעט, נמשכים לפעולות שגורמות עונג כמו מיניות, הוצאת כספים וריגושים באופן כללי. ידוע מהספרות שתרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום למעבר מדיכאון למצב מאני בקרב אחוז מסויים מהחולים. מעבר זה מופיע לעתים קרובות אצל חולים הסובלים מדיכאון ומאניה, אך עשוי להופיע במקרים בודדים אצל אנשים הסובלים מ דיכאון בלבד. למעשה, כל התרופות האנטי דיכאוניות עלולות לגרום לתופעה זו, אולם באחוזים נמוכים מאד.

קרא עוד: טיפול ב ocd
קרא עוד: טיפול בדיכאון וחרדה